DIDA – Modern Love Songs

פורסם בתאריך: 20/05/2015

היוצרת דידה פלד החיה ופועלת בשנים האחרונות בניו יורק מוציאה אלבום שני לאחר אלבום בכורה מצליח שיצא לפני ארבע שנים בלייבל איטלקי שמתמחה בגאז.
למרות כל זאת, את האלבום הנוכחי היא הקליטה בחלקו בתל אביב, הפקידה את המיקס בידי גוני גולדשטיין ואת שאר התפקידים ביצירת האלבום בידי ישראלים, כך שיש באלבום זה יותר ישראליות ממה שהוא מציג.

כבר בשיר הפתיחה Apology למילים ולחן של טל רונן שמנוגן כולו במיתרים, מרעידה דידה נימים נסתרים בשיר מינימלי ומרגש. ואכן, לפנייה בתחילת השיר Sorry little guy you don’t deserve to die בהחלט הייתה השפעה עלי ברכישת תשומת הלב ולכידתו..קול מצויין והעיבוד רגיש, פשוט יופי של שיר.

מרעידה נימים נסתרים - דידה פלד - צילום יחצ

מרעידה נימים נסתרים – דידה פלד – צילום יחצ

Jack Nice למילים ולחן משותפות של פלד ורונן, אולי הומאז‘ ל Mackie the Knife של ברכט, מציג שיר בלוזי למחצה שמציג דמות נשית חמקמקה ובלתי מתמסרת מול גבר מחזר ופתי בסיפור חביב וחמוץמתוק.

 I Get Along without You Very Well מלבד היותו כנראה השיר בעל השם הארוך ביותר הזכור לי מאז האלבום הלבן של הביטלס, הוא שיר מלא קסם המבוסס על טקסט של המשוררת גיין בראון תומפסון והולחן עי הוגי קרמייקל בשנת 1939. הסקסופון סופרן של יובל כהן כובש ודומיננטי מאד ועוזר לשיר זה להיות מהיפים באלבום.
Spring Time Slumber
עם הגלוקנשפיל של יובל וילנר והרודס של סם יהל הוא חולייה נוספת של ביטוי תמים, מתוק, מלא תקווה שמהווה חלק משמעותי מהביטוי האומנותי של דידה באלבום הזה.

Healing Hands of Time של ווילי נלסון מתוך אלבומו הנושא שם זה (1994) עם היוקלילי של טל רונן הוא שיר קאנטרי מאופק שטומן בתוכו את תמת המסע המתמדת של הקאנטרי בלוז ושל הנגן שנע בלי הפסק במרחבי הזמן דרך ידיו ופריטתו. ביצוע מדוד ומלא כבוד של דידה.

אלבום איכותי, מגוון ונשי להפליא - צילום יחצ

אלבום איכותי, מגוון ונשי להפליא – צילום יחצ

Dida’s Blues aka Blossoms Blues של בלוסום דירי מתוך אלבומה של האחרונה הנשוא את שמה (1956) מהווה את כותרת האלבום מבחינתי, הוא סמי אוטוביוגרפי, הוא ממזרי, הוא מתוק, סקסי והמתכונת המינימלית של טל רונן על הבס ואהרון קימל על התופים קולעת בול לאלמנט הוינטגשובה הלב של השיר, יופי של דבר.

בשיר הסיום Losing You של רנדי ניומן מתוך Harps and Angels (2008) חוזרת דידה לגאז ונגינת פינגרסטייל בשיר אהבה שמהדהד בנוסף מסורות בלוזיות. הגישה המיוחדת של רנדי ניומן לטקסטים של בינו לבינה לא עובדת בעיבוד המינימלי של דידה.

מדובר באלבום איכותי, מגוון, נשי להפליא והשאלה שכדאי שתישאל בהקשר זה, היא מדוע יוצרת כמו דידה לא מצאה את מקומה בישראל. והאם בכלל כדי להיפטר מהתחושה המציקה הזו, הגיע הזמן להבין אחת ולתמיד, שבעידן הנוכחי, כפי שאני תמיד נוהג ברשימותיי, יש להתייחס לישראלים החיים והפועלים בחו”ל כישראלים לכל דבר שמביאים איתם, תמיד, את ישראליותם על כל המשתמע מכך.

לעמוד הפייסבוק של דידה – לוחצים כאן.


כתבו לנו דעתכם...

השאר/י תגובה