שרון גסטהלטר – Promised Land

פורסם בתאריך: 11/07/2015

“האם אי פעם ראית ציפור ?” שואלת שרון גסטהלטר בשיר הפתיחה של אלבום הבכורה שלה Wide Awake וחוזרת ושואלת וחוזרת וכן הלאה. התשובה מגיעה אחר כך בשיר השני ואינה מתמקדת במי שנשאר אלא במי הולך ומתעופף בשיר Gone.

אלבום הבכורה הזה אינו מציג זמרת צעירה בראשית דרכה המציגה התלבטויות ועולם פנימי נרעש ודינמי של שנות העשרים של האדם אלא של מי שעברה כבר כברת דרך ומציגה אולי את התמה המשמעותית ביותר ביצירת הביכורים שלה: הגירה.
“אני צריכה לברוח מכאן אלף מיילים” שרה גסטהלטר ב “Mild” ולא ברור מהו הכאן ומהו יעד הבריחה.
האם זו המולדת האמריקאית בחוף המזרחי או הארץ החדשה והחמה במזרח התיכון. דבר אחד ברור. את אותה השורה תשאיר גסטהלטר גם לאחר שתגיע ליעדה.

promised-land-bandcamp-cover

התמה המשמעותית ביותר ביצירת הביכורים שלה: הגירה – PROMISED LAND

ההגירה היא מצב פנימי עבורה, מצב שנדמה לפי שיריה (כדאי לשים לב ל Say Im Your Girl ועיבוד המיתרים הנפלא של צח דרורי) שמתמיד לבקר ולקנן בה כל העת. לא לשווא החיבור עם המפיק המוסיקלי של האלבום רועי דהן נשמע כה טבעי. גם דהן היגר, לברלין, וגם הוא, כמו גסטהלטר מביא לידי ביטוי ביצירותיו את השילוב המריר מתוק הזה של רוח הנדודים והחידוש עם תחושת העקירה שאינה מרפה.

אהבתי את Waltz of Shame ולו בגלל הטקסט הדואלי והאמביוולנטי שיכול להאיר ולהכניס את המאזין בצורה מדוייקת, אם כי גם מעט מדכדכת, למורכבות הרגשית והקיומית שמציגה כאן היוצרת: One step brings me closer / the second one takes me back/ my feet are moving sideways/ dancing the waltz of shame “.

כנות גדולה ובלא מעט כשרון - שרון גסטהלטר - יחצ

כנות גדולה ובלא מעט כשרון – שרון גסטהלטר – יחצ

שיר הסיום, שיר הנושא מציג את גסטהלטר רצה, מחכה לעידוד, להסכמה, להאזנה לאותה צרחה פנימית שלה וחשוב מכל, מביעה דווקא לקראת סיום האלבום, דרגה בשלה יותר של מוכנות לכניסה לאותה ארץ מובטחת על כל המשמעויות של הביטוי הזה. גסטהלטר מגיעה מוכנה יותר מרוב היוצרות שמוציאות אלבומי בכורה.

לכאורה, אין כאן מרכיבים יוצאי דופן, לא קול ממגנט, לא כתיבה מבריקה ולא לחנים שיפילו אותנו מהכסא אבל התלכיד, התחושה של החיבור, של הפתיחות, עושה כאן את העבודה ומעוררת את הרצון לשלוף את גסטהלטר מארבעים שנה במדבר ולתת לה הזדמנות שהרוויחה ביושר , בכנות ובלא מעט כשרון.


כתבו לנו דעתכם...

השאר/י תגובה