רמלה – הופעה בלבונטין7

פורסם בתאריך: 30/11/2014

קהל מועט, עוסק בענייניו, מדבר בינו ובין עצמו, מרוחק מן הבמה. לפתע נדלקו האורות והלהקה קיבלה את מרכז תשומת הלב. הפתיחה רצחנית, רועשת, אגרסיבית. אותה אינטנסיביות החזיקה עד סוף ההופעה והאוזניים עדיין מצלצלות כהוגן.

אחד הדברים שאני אוהב ברמלה היא העל-זמניות של השירים. את השירים מאלבום הבכורה ב-2010, “משאלה”, ניכסו בקלות כקול נבואה למחאה החברתית של קיץ 2011. קיץ שתודלק באדים של מאבק ומרדף אחר פרנסה בכבוד (“לאלה שסופרים מספרים קדימה / וחולמים חלומות אחורה / במרדף אחרי המנוחה”), ייאוש ואדישות (“פחות אנשים מחליטים / קוראים את פסק הדין בצהובון הבוקר / אני לא הבנתי לקחים, שכחתי לקחים ואכלתי בוסר”), ואובדן אמונה בשלטון ומיאוס במנהיגים (“הוא היה חושב על זה לפנות הערב / איזה פתרון יש מול שלטון החרב? / היה רוצה לשים את הראש בגרב / להחליף את החלק שעושה את הקצר”).

גל של דיסטורשן מלוכלך ומרושל - צילום עמוד פייסבוק

גל של דיסטורשן מלוכלך ומרושל – צילום עמוד פייסבוק

לאחר הקיץ האחרון והתקופה האחרונה, ניתן שוב לקחת את אלבום הבכורה הנהדר, שעיון מחודש בו מאפשר מבט מסוים, טיפה מרוחק, על תחושות אזרח ישראלי לאור מציאות נוכחית שנדמה והופכת ליותר מכפיפה ונוקשה כלפיו. בין אם זה האלימות שנדמה שנמצאת בכל מקום (“בזמן האחרון אולי נהייתי פרנואיד או שכולם רוצים מלחמה”, “יש תור ארוך בדרך לקב”ן / ומי שמחזיק נשק הוא נורמלי כאן”) ואף התכתבות עם הרחשים העולים על הגירה, ברלין ומילקי (“יש התקהלות בכניסה לשגרירות, סבתא גם אני צריך אזרחות”).

האינטנסיביות הכתה בי, ממש בהתחלה כאמור, כשרמלה הפציצו עם השיר הכה רלוונטי, “אני יודע מה עשית בקיץ האחרון”. היה ברור כי רמלה חזרו מתקופה ארוכה של שקט, עם בטן מלאה על הקיץ הזה ורצון לתת בראש. והם נתנו. לאחר מכן, האינטנסיביות נמשכה עם “השחקן” ו”תרנגולת”, דווקא הרצועות הפחות חזקות יותר לטעמי, מן האלבום. ההופעה הייתה בסימן האלבום החדש “אנרגיה חלופית” שייצא בחודשים הקרובים ולקראת יציאת סינגל חדש ממנו. לאור זה, חברי ההרכב המקורי של רמלה (אורי אדלר – גיטרות ושירה, יונתן יידוב – בס, איסר טננבאום – תופים) הזמינו את ההרכב המלא שניגן איתם באולפן ההקלטות (נמרוד גלבוע – גיטרות, שי רוט – קלידים, שירלי קונס – שירה).

החלה הספירה לאחור - האלבום שבדרך - צילום עמוד הפייסבוק הרשמי

החלה הספירה לאחור – האלבום שבדרך – צילום עמוד הפייסבוק הרשמי

הסאונד של רמלה בהופעה שונה מהסאונד באולפן באופן די ניכר. בהופעה מתגלים צבעים אחרים. לפתע שמים לב שמתנהל ערוץ תת קרקעי של קצב בסיסי שמהדהד מתחת לעור, רכוב על גל של דיסטורשן מלוכלך ומרושל, סאונד נוקשה ומנסר, שמבהיר שרמלה הגיעו לנגן את הרוקנרול הבסיסי והפשוט, שהם סימן ההיכר של הלהקה.
למרבה האכזבה, ההופעה התחילה באיחור של שעה והסט שנוגן היה קצר לכל הדעות, אולם אם אסתכל על זה מזוית אחרת: זה הותיר טעם של עוד.

אכזבה נוספת היא שלא מספיק אנשים יצאו מן הבתים לראות את רמלה, אולם מי שבא – הרוויח. כי רמלה היא אחד הדברים המסעירים שקורים בסצינת האינדי בישראל והיא צריכה לקבל את ההכרה והחיבוק הראוי. אולם בעצם, אולי עדיף שתהיה סוד כמוס, מים גנובים, מעט נחמה לפרנואיד שבתוכנו.


תגובות

  1. מאת: יניב ב: 2014-11-30 [הגב/י]

    רן,תענוג לקרוא את הביקורות שלך.
    להקה מדהימה שבהחלט מגיע לה יותר ריספקט בסצנה המקומית.

  2. מאת: ליאל ב: 2017-03-22 [הגב/י]

    ביקורת מצויינת. למה אין יותר ביקורות של רן? חבל

כתבו לנו דעתכם...

השאר/י תגובה