עמיר לב – ראיון בחבית

פורסם בתאריך: 29/07/2014

עשרות אלפי קילומטרים מפרידים בין המקום שאני נמצא בו, לעמיר לב, שבדיוק יושב ברכב, עושה את דרכו לאולפן ההקלטות בשכונת פלורנטין בתל אביב.
הם נעלמו בשניה אחת. הקשתי את המספר שלו והיה צליל חיוג, אני אמרתי ‘הלו’, עמיר ענה ‘מה נשמע אחי?’. לפני שהספקתי לשאול איך אצלו, הוא שאל ‘תגיד רגע, מה אתה רואה דרך החלון?’.
ככה יצא שבדקות הראשונות בכלל דיברנו עליי, בניגוד לכל מה שתכננתי. האמת שכמה ימים לפני השיחה הזאת, החלפנו מיילים. אני הצעתי, הוא אמר שבגדול אין לו ממש מה להגיד, אבל אם זה בשביל החבית, אז בכיף.
כתבתי, בוא נדבר על מוזיקה, מה יכול להיות. הוא ישר הסכים. כתב יאללה מתי.

לפני חמישה חודשים יצא אלבום האולפן השישי של לב, נוגע בדרכון. מלבד כתיבת המילים, לב בנה לעצמו הרכב חדש ויחד הם גם הפיקו את האלבום. על הטקסטים, הקול המחוספס והגיטרות נכתב בכל מדור מוזיקה שמכבד את עצמו. הפעם רציתי לבדוק איך עמיר מרגיש. מסתבר שהמלחמה (שוב) תפסה אותן לא מוכן. היום – שלישי 29/7 – הוא מופיע במועדון הבארבי בת”א. “שאול החמוד הזה. אמר בוא עזוב אותך אזעקות ובלאגנים. בוא נעשה את ההופעה”.

שלושה שבועות קשים. סוג של מלחמה. אתה מצליח לכתוב משהו בתקופה הזאת?
האמת שזה נורא. אני לא מצליח לכתוב כלום, אבל יש לי חשק עצום לכתוב. זה בטח יבוא אחרי זה. יש בי תשוקה ענקית לעשות משהו. כולם פה מתוחים ונהרגים שני הצדדים וחיילים ולוויות. ובזמן הזה אני אשב על השולחן ואכתוב את אשר על ליבי? מי אני? תשמע, אני תמיד עם האנשים. מצד אחד אני לא יכול עכשיו להתעסק בעצמי. מצד שני יש בי משהו פנימי שמסעיר אותי ואני עדיין לא יודע מה לעשות איתו. אני כבר מכיר את המצב הזה. זה בטח יבוא אחר-כך״.

רואה את הים, שותה עראק, שומע בוב דילן, ניל יאנג וזוהר ארגוב - צילום אורי יחזקאל

רואה את הים, שותה עראק, שומע בוב דילן, ניל יאנג וזוהר ארגוב – צילום אורי יחזקאל

״שולח יד בפעם השנייה, נוגע בדרכון״. רוב המאזינים פרשו את זה באופן אוטומטי כרצון לנסוע מכאן. לעזוב. היית צריך להסביר את הכוונה שלך.
אתה צודק. אני התכוונתי הפוך. התכוונתי נוגע בדרכון לחזור. אני כל כך פה. המשמעות הזאת של הבית. אולי בגיל שלי. נוגע בדרכון זה אומר שאני פה. לטוב ולרע. אני לא מאלה שאין להם בית (מקום קבוע) או הרבה בתים בהרבה מקומות. אני פה. כמו שהשיר נפתח – אני עומד שם בפלאזה קאטלוניה ואני רואה ילדים קטנים צועדים עם לפידים – זה מטיס אותי מהחיים שלי. ילדים עם לפידים ששרים שירים של נוצרים במין תהלוכה כזאת. וכל הסיטואציה הזאת שבדרך כלל לא נגמרת בטוב, ואני בכלל רוצה הביתה.

האזנה ממושכת לאלבום העלתה אצלי תהיות לגבי היחס של עמיר לאלוהים. באלבום הזה הוא מזכיר אותו פעמיים באופן גלוי ״אלוהים נמצא בפרטים הקטנים״ (חמישה כוכבים) ו״דיברתי עם אלוהים״ (יכולנו לראות), כאשר בשיר Tonight – שמתאר פגישת מחזור וגעגוע לתקופה הילדות, הוא כותב ״כנראה שזה הספיק, אף אחד לא חזר בתשובה״.

יש לך קטע עם אלוהים.. יכול להסביר.
אני הרבה מסתכל על זה – שהמהות הזאת עבורי של אלוהים זה בעצם, אתה יודע, זה לא המפקח הזה שאתה עומד מולו והוא בעניין של שכר ועונש. אלא דווקא המשמעות של הקיום שלנו, של המוסר, של לחיות נכון. להבין שכל האנשים אותו דבר. שהעולם יכול להתנהג בצורה מסוימת. זה בשבילי האלוהים, זה שמכבד את מי שלידך. כשמסתכלים בקוד המוסרי של עשרת הדיברות כתוב בבירור לא תרצח. לא כתוב שם ״הבא להורגך השכם להורגו״, והכניסו את זה ככה פתאום בעשרת הדיברות. לדעתי זה לא סתם לא נכנס לקוד המוסרי. רק שאנשים דאגו לבלבל את זה, ולמעשה התירו את עניין הרצח. כמו שינו דיבר אחד. בילבלו את זה. כאילו הותירו את העניין הזה. אני הרבה הרבה חושב על זה.

אז לדעתך יש איזה משהו באוויר. מעל כולנו?
כן יש איזו רוח בעולם הזה. אתה כן מוביל את עצמך במעשים טובים למקומות יותר טובים. כל האנשים רוצים שיהיה להם טוב. אתה עושה דברים טובים מן הסתם לפחות בהרגשה שלך, אז זו כן דרך חיים דרך. יש לך ילדות מקסימה שאתה אוהב את המשפחה שלך, את החברים שלך. שאתה מסוגל לקום ב4 בבוקר לאיזה חבר שתקוע ב’הפוך’ באיזה מקום ואתה אומר – הנה אני פה – ואנחנו זה שני אנשים שנולדנו ובסוף יקחו אותנו. ובזמן הזה שאנחנו חיים זה עם זה, בין ההתחלה והסוף, אנחנו צריכים לחיות אחד עם השני בעולם הזה. אז לא צריך לחזור בתשובה ולהטיל על עצמך תרי”ג איסורים בשביל להרגיש שעכשיו אתה ממלא הכל והוא ישמור עליך. רוב האנשים שראיתי שחזרו בתשובה, מתוך פחד על חטא.

שולח יד בפעם השנייה נוגע בדרכון - אריזת האלבום

שולח יד בפעם השנייה נוגע בדרכון – אריזת האלבום

מה זה בשבילך ילדות בשכונות של בחולון.. שמוזכרת גם באלבום הקודם (בשיר חולון) וגם באלבום הנוכחי (TONIGHT)
תראה הכל היה מאוד פשוט. שכנים חמים, כל אחד עם המפתח על הצוואר, האוכל של אמא שלו שהכינה את האוכל הכי טעים באותו יום. אתה גדל עם הביחד הזה. מה הכי חזק בעולם? הביחד של האנשים. מה זה ללכת ולהתפלל לאבן ולהגיד שהיא קדושה? אני לא מבין את זה. אבל לנסוע מפה עד לארצות הברית כי יש לך חבר שהוא בצרה, באמת בצרה ואתה לוקח טיסה ואתה אומר לו ״הנה אני פה״, זה החיים. ויש לנו את זה ואני חי את זה. ואני מודה לכם, לחברים האלה שחינכו אותי על זה שאנשים זה נדבר הכי חשוב בעולם״.

איך סמי שלום שטרית. ספר קצת.
הכי גבר בעולם. זה בנאדם מקסים אמיתי. עם כל הדעות שלו, הכל בא ממקום של אהבה. סמי כשהוא מדבר על אפליה של מזרחים, לעומת משוררים אחרים, הוא לא שונא אף אחד, הוא לא שונא אף סופר. הוא לא נגד. הוא רק אומר מה שהוא חושב שצריך לעשות. הוא אוהב אנשים.
פעם הוא אמר לי ״גם אתה הרי מזרחי״ – מי שחי בישראל, שותה עראק, רואה את הים ושומע בוב דילן, ניל יאנג וזוהר ארגוב הוא מזרחי. אתה מה שנקרא ״יהוד אל שרקייה״ – יהודי מהמזרח. הרי איפה אתה חי? איפה המהות שלך? מה לא נענת פעם את התחת? מה אתה לא אוהב חומוס? אתה לא קונה בסוף מטבוחה של ׳אחלה׳ חומוס. אוכל את החריף הזה. ואומרים לי באומנות שתבנית האדם זה נוף מולדתנו. אני אומר, נוף מולדתנו זה האומנות של חיינו, של איך אנחנו חיים. להבדיל מכל האחרים (אנשי רוח) שאומרים להרים את הדגל ולעשות מהפכה ולשרוף את ההוא והזה. אצל סמי רק אהבה. פשוט איש רך וחכם.

הוא נתפס כמשורר מחאה.
מה שעצוב מבחינתי זה שהשירים הלא פחות יפים של סמי, הם שירי אהבה. יש לו מלא. רוב השירים שלו שירי אהבה. הוא בחיים לא חשב למנות את עצמו כמשורר מחאה. הוא דיבר על הכל, על סבתא שלו שמתגעגעת ועל דיבורים בערבית באשדוד. ממנו אני לומד אהבת אדם אמתית, שלא תלויה בדבר. אני הולך על זה בחיים. יכול להיות שאני אוכל אותה. אולי אני אמות נאיבי״.

עמיר שותק לרגע, אני אומר לו שזה באמת שיר גדול. הוא שותק עוד רגע ואומר ״אני יכול להגיד לך ש‘סמי’ זה השיר שאני הכי אוהב אותו מכל השירים שלי. אני יודע כמה צמרמורות יש לי כשאני מנגן את פעם בחיים ואת כחול וירוק ועוד הרבה שירים. לפעמים אני אומר לעצמי, איזה מזל שחשבתי על זה ושכתבתי את השיר הזה. איזה מזל יש לי. איזה כיף שיש לי את השיר הזה. לא יודע מאיפה זה בא. איך אני שמח שיש לי אותו. אמרתי ללהקה, בהופעה הדבר הראשון שהשיר הזה נגמר ויש מחיאות כפיים, הדבר שאני הכי רוצה זה להתחיל אותו שוב״.

לומד מסמי שלום שטרית אהבת אדם - עמיר לב - צילום יחצ

לומד מסמי שלום שטרית אהבת אדם – עמיר לב – צילום יחצ

יש להקה חדשה. איך הולך?
״קודם כל, נווה קורן, המתופף של TREE, זה חתיכת דבר. הם כולם מקסימים. יונתן לוויטל מאוד מוכשר, מנגן עם פוליקר ועם עוד המון מוזיקאים מוכשרים. אלו אנשים שעברו גם את המיינסטרים וגם את באינדי. ונפל עליי גם רם אוריון. תשמע, יש מעט מאוד גיטריסטים שאני נשאר פעור פה. זה ברי, זה רם וגם גבע. אצל רם אני יכול להגיד לך גיטרה זה החיים שלו. הוא מדבר דרך האצבעות. הוא מרגש במה שהוא לא אומר במילים אלא רק בנגינה.

החלפתי עם רם כמה מילים, הוא אוהב אותך באמת..
תשמע אני מרגיש את החיבור איתו. יש דיבורים בנסיעות להופעות. הוא גיטריסט ענק ואיש מדהים.

אתה אוהב את מה שקורה בסצנת האינדי של דרום תל אביב אה..
מת על זה. לא רק אוהב את זה. מת על זה. אנסי היומהולדת אם זה היה יכול לקרות שוב פעם (רייסקינדר עובד על תקליט וקוסטה קפלן עובד על אלבום עם חיה מילר) הייתי הולך על זה. אני מת לעשות את הפרויקט הזה. אני אכתוב להם עוד והם יביאו את המנגינה. זה פסיכי. הייתה להם הופעה בפלורנטין שהתארחתי.. ואללה מה אני אגיד לך. איזה יופי. איזה יופי. אחרי הכל עם כל הקשיים של האינדי. כמה כסף הם מרוויחים?  הם לא יכולים לחיות מזה. כל אחד עובד. זה ממלא שקיות של גרנולה, זה עובד עם אוטיסטים ההוא מלמד גיטרה. כולם שורדים ועולים על הבמה, עוזבים הכל ושרים את החיים שלהם״.

ספר על הפרויקט עם גבע אלון..
אני וגבע חברים המון שנים. והוא עובד על אלבום בעברית. והאמת שזה כבר די גמור. הפקתי לו את האלבום ויש טקסטים שעבדנו עליהם יחד. סופר מעניין. תשמע גבע זה בחור יקר מאוד. אבל אני אתן לו לספר על האלבום שלו.

רגע, תגיד, איך החיים בכליל?
כליל זה בועה מה.

ובכל זאת..
הכי כיף בעולם. זה גן עדן. אתה רואה זיתים. אתה הולך בבוקר מוציא את החמורה מהמרעה. מדבר קצת עם החמורה. הכלבים לידך. רואה את התרנגולות, אוכל מהגינה. והכל מאוד צנוע. אצלי לפחות. זה נראה כמו לפני ארבעים שנה באמת. הבית, הרהיטים (צוחק), הצורה שהחיות חיים. זה לא איזה מושב מתוקתק. גם כל הקטע הזה שהחיות מסתובבות חופשי ולא אוכלים אותן. זו חוויה.

לסיום אני מזכיר לו את הטקסט של ריימנוד קארבר, שהוא הקריא לפני שנה כשהתארח במופע ההשקה של כלבי רוח. “אתה זוכר איך הטקסט הזה נגמר?” הוא שואל אותי. אני אומר ‘בטח’, למרות שזה תחת ערפל אצלי, ועמיר מדקלם “הוא מגלה שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא מבין שהוא חי בגיהנום”. אנחנו מתענגים על זה ואני מצליח לסחוט ממנו שיש לו כל מיני רעיונות בראש לגבי טקסטים ושאולי בעתיד. אם הדברים יסתדרו זה גם יקבל צורה של ממש.

לראיון הקודם שעשינו עם עמיר – בדיוק לפני שלוש שנים – לוחצים פה וזה נפתח שם.

להאזנה חופשית ורכישה כנסו לעמוד הבאנדקמפ של עמיר – אפשר ללחוץ כאן.

לעמוד הפייסבוק של עמיר – אפשר להקליק כאן.


תגובות

  1. מאת: א.א ב: 2014-08-11 [הגב/י]

    שאפו על הראיון הבלעדי והמרתק

  2. מאת: צילה תם ב: 2014-08-23 [הגב/י]

    ניר אתם לא רציניים כאן.

    עמיר לב בזמנו היה מוזיקאי לא רע, אבל היום כבר אין מקום לדברים כאלה, אני מבינה שכבר אין על מה לכתוב אבל עדיף בכלל לא מאשר עוד ראיון עם עוד זמר חרוש..

    אין לבן אדם על מה לכתוב אז עזוב, דלג לבא בתור..

    היום לייק שווה הרבה אתה יודע,
    צילה

  3. מאת: נתנאל ב: 2016-02-15 [הגב/י]

    מעולה, צילה תם, לא יודע אם תראי את זה, אני מאחל לך שתשכילי להבין עם איזה משורר זמר מלחין ויוצר יצא לך לחיות באותה תקופת חיים. עמיר לב הוא מתנה לעולם והכתיבה והמוזיקה שלו זה לא משהו ש”מדלגים להבא בתור” ולייקים מעניינים את התחת.

    נתנאל

כתבו לנו דעתכם...

השאר/י תגובה