לא – אלבום בכורה

פורסם בתאריך: 30/07/2015

אלבום מיוחד במינו מביא לנו ההרכב ‘לא’ עם גיא לוי בקונטרבס (חבל שלוי, לאחר אלבום הבכורה המצויין שלו ‘גשר’ לא שר גם כאן), ניר וקסמן בשירה וגיא שמי, כותב הטקסטים והמלחין בגיטרה ובשירה.

לאחר ‘חזרה’, קטע הפתיחה של הפסנתר והקונטרבס של גיא לוי מגיע השיר הראשון, ‘מיכל’. “אם החיים במיתון אולי זה סימן שעכשיו הזמן לקנות” כותב שמי ומסיים את הטקסט ב “די להבין לא הכל אותו דבר כאן הו לא” ומתייחס לשם האלבום וההרכב יוצא הדופן. המינימליזם שולט באלבום- מבחינת הגיוון בכלי הנגינה, מבחינת העיבודים וגם מבחינת השירה.
עם זאת, דווקא ההגשה הקולית מיוחדת בהתייחסות של שמי לפראזות המילוליות ולעיתים גם ההברתיות. המאזין פעמים רבות ישמע משיכות של הברות, חיתוכים של משפטים, תמרונים תזמורתיים בחשכת ה”לא”… גם בבלדה “שרה” אגב המלה “לא” מופיעה מספר רב מאד של פעמים. הקול של גיא שמי כאשר הקול הגבוה של וקסמן מגבה ומלווה את הליד ממגנט ומלטף.

חוסר הכניעה למציאות - להקת לא - אריזת האלבום

חוסר הכניעה למציאות – להקת לא – אריזת האלבום

“אם מים מחליטים להטביע אותך אז תצלול” נשמע ב ‘נועה’ במעין משפט מקביל במשמעותו למשפט הפותח של הפסקה הקודמת. ‘לא’ חושבים צעד אחד קדימה, מעבר למוסכמות ונדמה שהפורמט הג’אזי מסייע להם להדגיש את הטקסט, את חוסר הכניעה למציאות. הכינור של יוני סילבר מתארח לרגע ומוסיף לדגש הרגשי שמוטבע בשיר.

ב’לשמוח זה חשוב’ נשמע שורות כמו “לא חייבים בפצע עוד לגרד” ומתחזקת לה התחושה ש”לא” מביאים לנו כאן סוג של מדריך, מניפסט אפילו לדרך התבוננות מסויימת על החיים כאשר השילוב בעיבוד בין השירה לנגינה, על ייחודיותו וחוסר העיגוליות שבו גורם לעוד חשיבה, עוד האזנה קשובה, ועוד עניין.

השיר הטוב באלבום לטעמי הוא “המצילתיים”. לאו דווקא בגלל הטקסט שדווקא חורג מהמתכונת הדידקטית/ סימבולית משהו אל עבר פיסת חיים פשוטה: “אבל בבוקר אגרום לה לשלם ביוקר שעשתה אותי חמור” למשל, אלא בגלל לחן שובה אוזן ושירה של שמי בסולו ובהרכב שמתעלה מעל המצב המורכב המתואר בטקסט למחוזות מוסיקליים מענגים.

שיר הסיום, “הנסיבות” פורץ במפתיע עם אנרגיות של רוק ולפרקים הקול של שמי מזכיר סולנים של להקות גראנג’ מסיאטל בעוצמה ובגוון. “אין מלים לתאר את זה” שר שמי, “הבו לי את ראשון של מי שינסה”.

“לא” מביאים לנו דיסק מיוחד ברמות רבות. זהו אלבום בוטיק, לקהל מצומצם למדי אבל מבחינתי הוא יירשם כאחד הנסיונות האומנותיים המעניינים ביותר של השנה במוסיקה הישראלית או כפי שכתב שמי : “הנסיבות יענו על הצורך להתפתח אבל לא לממש”.


כתבו לנו דעתכם...

השאר/י תגובה