הילה רוח – רופאה במערב

פורסם בתאריך: 7/06/2015

לאחר האלבום המדובר ‘כלבי רוח’, צועדת הילה רוח צעד נוסף באלבומה החדש ‘רופאה במערב’ (בהקשר לדמותה של ד”ר קווין מהסדרה העתיקה בכיכובה של ג’יין סימור) לביסוס דמותה האמנותית ומיקומה באינדי הישראלי. הצליל מחוספס, שורט, אבל לא בורח מהפוטנציאל הפופי או קליל יותר שחבוי אי שם בקוד הגנטי של היצירתיות של רוח.

הפתיחה מלאת הבס והשירה של רוח לטקסט המיתולוגי של יונה וולך ‘דובה גריזילית’, שזכה לא מכבר גם לפרשנות שונה לחלוטין, יש לציין של החברים מ‘מורה’, מציגה אמירה רוקית, מיוסרת, מודעת לעצמה עד כאב. ניכר בשיר , כמו ב’הקו’ הבלוזי, הייעוץ האמנותי של יהוא ירון להפקה המוסיקלית של רוח.

מבססת את דמותה האמנותית ומיקומה באינדי הישראלי

מבססת את דמותה האמנותית ומיקומה באינדי הישראלי

“עייף אני”, לפי השיר הבריטי העממי “לורד רנדל” מהמאה ה17 שהשפיע באופן ברור גם על A Hard Rain Is Gonna Fall של דילן. בדיאלוג בין אם לבת שכולו אומר חוסר תכלית באלימות, חוסר ישע בנסיון להפסקתה ותסכול של ובינות הדורות, מוצאת רוח את הפוטנציאל החזק ביותר לשילוב רוק גיטרות ושירה. יופי של דבר.

‘אהוב לבי דורך/ דורך את האקדח/ יוצא למצוא אותי / ביער/ זה לא הבן שלך/ אף פעם לא היה/ ביקשתי כבר סליחה/ זה לא הבן שלך” (‘אהוב”)
התופים של סתיו בן שחר וטקסט שירתי משובח הופך את ‘אהוב’ לאחד מההשגים העיקריים של האלבום. רוח לא נרתעת ממסתורין, מאמביוולנטיות ומחומרים נפיצים המערבים אהבה עם אלימות והורות עם אובדן. ב”תכף בת שלושים” יש את כל המרכיבים של אומץ יצירתי ונסיונות ראויה לציון אך משהו שם גדוש מדי, מנסה מדי, לא שלם כיצירה. התקשתי להתחבר. גם ב”פרדוקס קו החוף” הושקעה הרבה מחשבה אך בסופו של שיר נשארתי עם התהייה מאיפה ניתן להבין רגשית את הפרדוקס אלמלא מראש הוא אמור להיות, מוסיקלית, עיבודית ומכאן גם מבחינת שלמות רגשית, בלתי מפוצח.

לא נרתעת ממסתורין, מאמביוולנטיות ומחומרים נפיצים - צילום יחצ

לא נרתעת ממסתורין, מאמביוולנטיות ומחומרים נפיצים – צילום יחצ

‘תל אביב/ תמיד תהיי מודחת ראשונה/ אנחנו נתלבש כמו בז’ורנל/ ונתלונן/ שחם” (‘תל אביב”)
סיפור האהבה שנאה של הילה רוח עם העיר תל אביב תופס מקום נכבד ב”רופאה במערב”. בבלדה ‘אריה’ (סאונד שהזכיר לי את אלאל ופרלמוטר) היא מצמידה איומים קיומיים למאפיינים יומיומיים של באי העיר ללא ההפסקה.
ב’נסיכה’, יחד מקהלת ‘כבוד’ המונה את איה זהבי פייגלין, יעל לויטל, רעות שייבה ונילי פינק, רוח יוצאת לקרב על הכבוד מול העיר האהובה שנואה: “נתנחם מעולפות בבטון הלח” כותבת ושרה רוח ונותנת הרגשה של סינרגיה אמיתית בינה לבין העיר באפור שלה. גיטרה חשמלית דומיננטית נפלאה, כזו שממליכה שיר, מוצגת כאן ע”י קוסטה קפלן.

ב”אלנבי” נשמע צלילים רכים יותר, אולי בהשפעת דניאלה ספקטור, והסיפור התל אביבי על אהבה חד צדדית באלנבי המפוייח נשמע מעניין ומסקרן ומבליט צדדים מינוריים יותר אצל רוח המבצעת. שיר הסיום ‘תל אביב’, מעין שיר לכת שכזה, מכניס אלמנטים של הומור, בטקסט, בעיבוד ובסאונד בכללותו. נדמה שהיה חשוב להילה רוח להביע סוג מסויים של נוחם, של הכרת תודה לעיר שהולקתה כאן באלבום במבחר הצלפות..גם המובאה keep on the sunny side של The Whites אופטימית ללא תקנה..

רופאה במערב‘- אלבום מאתגר, מורכב ואולי יתברר בהמשך כמדרגה חשובה בדרכה של רוח להיות מהיוצרות המעניינות באינדי הישראלי בדור הנוכחי.
לעמוד הפייסבוק של הילה רוח. לוחצים פה.



תגובות

    כתבו לנו דעתכם...

    השאר/י תגובה